אֶבֶל הוא תגובה רגשית לאבדן של אדם קרוב, מקום, בריאות/איבר, חפץ בעל ערך רגשי, אידיאולוגיה. בין אם האבדן אמיתי או משוער, מדובר בתהליך ספונטאני, בחלקו לא רציונאלי ולא נשלט, המתאפיין בפגיעה בתחושת הזהות. כלומר, אני אינני עוד מי שהייתי לפני חוויית האבדן. בתהליך האבל הינו חיוני לחזרה לשיווי משקל ולפיכך אופיו 'הישרדותי', כלומר שהוא נחוץ. חרף האינדיבידואליות שלו הוא בעל מאפיינים אוניברסאליים. החוקרת אליזבת' קובלר-רוס, ערכה מחקר שכלל 200 נבדקים, שממצאיו חשובים ודי מקובלים מזה לא מעט שנים. לפי קובלר-רוס, האבל מתאפיין ב- 5 שלבים, שמטרתם עיבוד החוויה וחזרה לשיווי משקל. המעבר משלב לשלב הוא הדרגתי והפיך ומשכו משתנה מאדם לאדם:
הכחשה
בשלב זה יש התעלמות מהאבדן ונעשה חיפוש אחר הסבר אחר למצב. התנהגות האָבֶל עלולה להיראות כתמוהה עקב היעדר הפגנת רגשות מיוחדים. בשלב זה אין קשר בין ההבנה השכלית לרגשית. שלב זה מהווה מנגנון הגנה שמטרתו למתן את קליטת האובדן, לאפשר עיבוד ראשוני של הכאב ו"מעבר בשלום" לשלב הבא.
כעס וביטויים רגשיים
מתאפיין בכעס על חוסר הצדק והיעדר מזור לאבדן. הוא מתאפיין בפיתוח מודעות למציאות החדשה, אך מבלי לקבלהּ עדיין. הכעס בשלב זה הינו תוצאה של מאמץ להיאבק במציאות.
מיקוח
שלב המיקוח מאופיין בהתווכחות עם אירוע האבדן וביצוע 'עסקאות' עם אלוהים למשל. שלב זה מאופיין בתחושת פגיעוּת וחוסר אונים ומטרתו ניסיון החזרת שליטה לחיים.
דיכאון
הדיכאון מגיע עם ההכרה באבדן כרוך לעיתים בכאב פיזי של ממש. אין בו עדיין קבלה של האבדן ומדובר בסוג של התמודדות. מגיע מס' שבועות לאחר האבדן, כשחשים את החסר/געגוע והחלל שנוצר. הסימפטומים דומים לדיכאון מאז'ורי, למעט היעדר ירידה בערך העצמי. בד"כ מתרחשת נסיגה בתפקוד ופסק זמן משגרת ההתנהלות, שחיוניים להגעה לשלב האחרון.
השלמה, קבלה והתארגנות מחדש
שלב זה מתאפיין בקבלת האבדן כעובדה וכחלק אינטגראלי מקיומו וזהותו של האבל. שלב זה מגיע בדרך כלל כשנה לאחר האבדן והוא מציין את הפסקת המאבק בשינוי הכפוי. משאבים שהופנו קודם למאבק, מופנים כעת לתפקוד יומיומי ולתחושת שיווי משקל תפקודי/נפשי. אין בו התעלמות מהאובדן אלא קשר חזק עימו במסגרת הזהות המחודשת. תום תקופת האבל מביא את האדם למקום חדש ולהתארגנות חדשה.
לעיתים, אדם אבל "נתקע" באחד משלבי האבל ומתקשה להשלים את תהליך חמשת השלבים. קושי זה יכול להתאפיין בדיכאון הנמשך לאורך זמן לאחר חוויית האבדן, וקושי להסתגל למציאות החדשה ולזהות החדשה. במקרים כאלו, הטיפול הקוגניטיבי עשוי להציע סיוע בתהליך עיבוד האבל, וחזרה אל המסלול האבל הטבעי, עד להשלמה עם האבדן והתארגנות מחדש. במקרים רבים, האדם האבל עצמו אינו מודע די הצורך למצבו ואינו מבקש עזרה חיצונית. בני המשפחה הקרובים יכולים לזהות מצב לא תקין זה, ולקחת תפקיד פעיל בהפניית האדם אבל לטיפול פסיכולוגי.
