רגשות אשמה

אחד הרגשות המרמים והמיותרים ביותר הוא רגש האשמה. הוא מרמה בכך שהוא מעיד לכאורה על שליליות אופיו של האדם. בנוסף, הוא משתק ומטריד את האדם החש רגשות אשמה באופן לא הגיוני בגין משהו הנעוץ בעבר.

האם הגיוני לחוש אשם על משהו שטרם נעשה? לא. באותה מידה, לא הגיוני לחוש אשמה בדיעבד, בגלל משהו שלא ידעת שיקרה. תחושת האשמה מיותרת, שכן היא לא משנה את המציאות אלא רק משתקת ומדרדרת. בתרבותנו האנושית, מצופה מאדם להפגין אכפתיות ורגישות וכך הוא למד 'להוכיח' אכפתיות על ידי הלקאה עצמית באשמה. 

בתי החרושת לאשמה מוכרים לכולנו – מקורם בילדותנו, בתקופת בית הספר, במערכות הזוגיות שלנו, בעולם הדת, בתחום המיני, ועוד. ככל רגש אחר, מקור האשמה הן מחשבות שבבסיסן עומדת האמונה השגוייה ש"יש בי רוע". בעוד שחרטה נובעת מהבנה שהתנהגתי באופן לא ראוי, אשמה קובעת שאותו מעשה מוכיח שאני עצמי (ולא התנהגותי) הנני אדם רע/מושחת. כלומר, החרטה מתייחסת להתנהגות המסוימת בעוד האשמה מתייחסת לעצם מהות האדם. בעוד שהחרטה הינה רגש בונה, היות והוא מכיל בתוכו גם מחשבה לגבי שינוי התנהגות בעתיד, האשמה אינה מועילה בדבר.

סגנון המחשבות המייצרות רגש אשמה:

ההיגיון שמאפיין את מעגל האשמה:

אני חש אשם וראוי לגינוי =>

תחושתי היא ההוכחה שאני אדם רע =>

מגיע לי עונש ועלי לסבול

מעגל האשמה מייצר בדרך כלל שלוש התפתחויות חשיבתיות אופייניות:

  1. "ההתנהלות שלי מעידה שאני לא שווה ואין לי ערך"

מוביל לדיכאון

  1. "אם היו יודעים את האמת עלי, היו מלגלגים עלי"

מוביל לבּוּשה

  1. "אני בסכנת עונש או נקמה"

מוביל לחרדה

מנגנון האשמה מתקיים מסיבות שונות אצל אנשים שונים, ואצל כל אחד מאיתנו הוא עונה על צורך מסויים. הנה מספר דוגמאות, אשר כמה מהן אולי מוכרות לכם אישית?

  • אם ארגיש אשם די זמן ובעוצמה מספקת, יסולח לי. עלי לכפר בתחושות קשות על היותי 'רע'.
  • הווה רווי סבל אשמה מאפשר לי לא לעשות לשיפור המצב. אני מאשים את העבר במקום לעשות בהווה.
  • אחרים 'גורמים' לי לחוש אשמה, לכן הם האחראיים למצב ולהתנהגותי הנפסדת ולא אני.
  • כשלא אני אשם אלא האחרים אחראיים, אינני מסתכן בעשייה ובשינוי והשיתוק מגן עלי.
  • כשאני משותק מאשמה, אינני מקבל החלטות ומשאיר זאת לאחרים. כמו אז כשהייתי ילד מוגן.
  • ע"י הפגנת אשמה, אחרים מסכימים איתי גם כשהם כועסים עלי כי הם רואים "שאני יודע שאני לא בסדר"
  • כשאני חש אשם אני זוכה לרחמים. לא מכבדים ולא מעריכים אותי, אבל לפחות מרחמים עלי.

באמצעות מספר שאלות, נוכל לגלות אם תחושותינו נובעות מחרטה בריאה או מרגשי אשמה הרסניים: האם החשיבה שלי לוקה בהכללה, באמירות "אני חייב…" ובתיוג עצמי של "אני רע"? האם המעשה הרע בוצע על ידי בכוונה ובמודע או שמא אני פשוט דורש מעצמי להיות מושלם ונביא? האם אני למד משגיאותי ועושה שינויים או שוקע בדכדוך ומעניש את עצמי? האם אני חש חרטה כנה הנובעת מהתוצאות השליליות של מעשי והאם משך הזמן, העצמה ותוצאות החרטה הולמים בסבירות את מה שעשיתי?

ניתן ללמוד להתנקות מרגשי אשם ולסגל לעצמנו רגש ההולם את המציאות. תהליך זה מתחיל בזיהוי תבניות המחשבה המאפיינות את רגש האשמה, והעיוותים הכרוכים בהן, ולאחר מכן, בניית סכמות חשיבה חלופיות, בריאות יותר, ויישומן בהתנהלות היומיומית מול בני משפחה, חברים, ועמיתים בעבודה. הגישה הטיפולית הקוגניטיבית – התנהגותית משלבת שיחות עם עבודה מעשית. שילוב זה מסייע להטמעת שינוי בתפיסה על ידי שינוי בדפוסי התנהגות.

Facebook
Twitter
LinkedIn

עוד באותו נושא

הפרעה טורדנית כפייתית

על הפרעה טורדנית-כפייתית, OCD

רבים שואלים מהי הפרעה טורדנית-כפייתית המוכרת כ- OCD. לכן, ראוי להסביר את ההפרעה באופן מקיף וברור לכל. האם אתה מיוסר על ידי

על כפייה, שכר ועונש

מדברים רבות על שיקום הסמכות ההורית. במציאוּת המערבית הדמוקרטית, ערך השוויון הוא המרכזי ואילו המושג 'סמכות' נתפש כקשור בשתלטנות וכוח. בעבר, בחברה