קיימים שבעה טיפוסים שכיחים של הפרעה טורדנית-כפייתית:

• רוחצים ומנקים – שקועים במחשבות טורדניות סביב זיהום, הִדבקויות מחפצים או הפרשות גוף, חיידקים, כימיקלים ומחלות. על מנת להמנע מזיהום, ההתנהגות הטקסית תהיה למשל, רחיצות ידיים מופרזות, מקלחות ארוכות או ניקוי הבית במשך שעות ארוכות. ההתנהגות איננה מכוונת אך ורק למניעת הזיהום ומטרתה יכולה להיות השבת תחושת הנינוחות בלבד. ההתנהגויות ימשכו לרוב במצטבר ביום, בין מחצית השעה ועד לכעשר שעות. אנשים אלו יעשו הכל כדי להמנע ממגע עם מזהמים. הם, למשל, ינעלו חדרים מסוימים בבית ויסרבו לגעת בחפצים שנפלו על הרצפה.

• בודקים – אנשים העורכים בדיקות באופן מוגזם בכדי למנוע אסון. שכיח מאוד לראות אצלם בדיקות של כיריים ומכשירים חשמליים אחרים העלולים לגרום שריפה, בדיקות מנעולי דלתות וחלונות למניעת פריצה או בדיקות חוזרות ונשנות של עבודה שעשו, על מנת למנוע שגיאות וקבלת ביקורת. בדרך כלל אנשים אלו בודקים חפץ ומייד חוששים שמא הבדיקה לא בוצעה כראוי ואז חוזרים ובודקים שוב. יש שנתקעים במעגל מתסכל זה של בדיקה, ביסוס ובדיקה חוזרת במשך שעות ארוכות. על מנת להגיע אל ההקלה המיוחלת הם נזקקים לעיתים לאנשים אחרים אשר יישאו באחריות לתפקידים כמו נעילת דלת הבית לפני יציאה, בכדי שנטל האחריות לא ירבוץ עליהם.

• חוזרים – אלה אשר עסוקים בחזרה שוב ושוב על אותן פעולות. מחשבה מפחידה עולה בראשם, לכן הם חשים הכרח לחזור על פעולה מסוימת בכדי למנוע את מימוש התוכן של אותה מחשבה. כמו הבודקים, מטרתם לנטרל או למנוע אסון פוטנציאלי. שלא כמו הבודקים, החוזרים לא מצליחים למצוא קשר הגיוני כלשהו בין המחשבה הטורדנית להתנהגות הכפייתית. חשיבתם מאופיינת לעיתים באיכות מאגית, למשל הרעיון שלפיו ניתן למנוע מוות של הורה על ידי פעולות חוזרות ונשנות של התלבשות והתפשטות, עד שהמחשבה על מוות נעלמת.

• מסדרים – אנשים המרגישים שהם צריכים שחפצים סביבם יהיו תמיד מסודרים באופן מסוים, נוקשה וסימטרי. יש שמוכרחים להציע את מיטתם בצורה מושלמת וללא קמט. אחרים מסדרים את תרופותיהם היומיות בסדר מסוים על המדף ומארגנים את אותו מדף בכל יום מחדש לאחר נטילת הכדור. המסדרים משקיעים זמן ואנרגיה רבים כדי להבטיח שהדברים מצויים במה שמרגיש להם ״כמקום הנכון״ ומבחינים מייד כשהסדר הופר ולעיתים יביעו זעזוע אם מישהו שינה את הסדר שקבעו. לרוב, אין המסדרים חוששים מאסון מתקרב, אלא שיש בהם תחושה כללית של אי–נוחות, שלרוב תתואר על ידם ״זה לא מרגיש  לי נכון״. תחושה זו תתעורר כאשר חפצים לא יהיו מסודרים בסדר מושלם, והיא תאלץ אותם לבצע את הפעולות הטקסיות.

• אגרנים – האגרנים אוספים חפצים חסרי ערך מיוחד ואינם מסוגלים להפטר מהם. אגרן יכול לאסוף פיסות נייר בעת הליכה ברחוב ולאחסן אותן בבית למקרה שיזדקק להן בעתיד. בעוד שלמתבונן מהצד הפריטים שנאספו חסרי כל ערך, עבור האגרן הם בעלי ערך רב. יש שאוגרים עיתונים במשך עשרות שנים, למקרה שיזקקו מתישהו למאמר מסוים. במקרים חמורים בית האגרן יהיה כה מלא באוספים וחפצים עד שקשה יהיה להלך בבית בחופשיות ולעיתים הוא ישכור שטח או מחסן נוסף לאחסון.

• החושבים טקסית – החושבים טקסית הם אלה שמגייסים מחשבות חוזרות ונשנות או דימויים שנקראים מחשבות כפייתיות, על מנת לסתור מחשבות ודימויים המעוררים חרדה – אובססיוֹת. למראית עין קשה להבחין בין ׳החושבים טקסית׳ לבין ׳האובססיביים הטהורים׳, מאחר שלשניהם יש מחשבות חוזרות ונשנות ואין להם לכאורה התנהגות טקסית. לאובססיביים הטהורים, אותם אזכיר מייד, יש מחשבות שמייצרות לחץ וחרדה בלבד ללא תגובה לאותו לחץ, בעוד שלחושבים טקסית יש מחשבות טורדניות וגם טקסי חשיבה, שמפחיתים את הלחץ האובססיבי. כלומר לחושבים טקסית יש מחשבה טורדנית שבעקבותיה יש להם טקס מחשבתי, שלא כמו לסובלים מטיפוסי ה- OCD האחרים, אשר מגיבים למחשבה הטורדנית בהתנהגות כפייתית. 
  התבניות של החושבים טקסית זהות לאלה של החוזרים, אך הדגש אצלם הוא על מחשבות טקסיות חוזרות במקום על התנהגויות. המחשבות הטקסיות השכיחות ביותר הן תפילה, חזרה על מילים מסוימות, חזרה על משפטים וספירה. נועם, למשל, האמין שהמספר 5 יביא לו מזל רע ואילו המספר 8 יביא מזל טוב. כשעלתה במוחו מחשבה ובה המספר 5, נועם חזר מספר פעמים על המספר 8 כדי למנוע מזל רע.
  החושבים טקסית מנסים בדרך כלל לשחזר אירועים לפרטי פרטים או לחזור במחשבתם על רשימה כלשהי, כדי לחוש בטוחים שוב. למשל, גורדון בן ה 65 נהג לבלות שעות בכל יום בבדיקת הזיכרון שלו וניסה לזכור אירועים לא חשובים בכדי לשכנע את עצמו שהוא לא מפתח אלצהיימר.

• דאגנים ואובססיביים טהורים – אנשים החווים מחשבות שליליות חוזרות ונשנות, שמעיקות עליהם ואינן ניתנות לשליטה. שלא כמו ביתר טיפוסי ה- OCD האחרים, אין הם עסוקים בפעולות והתנהגויות חוזרות וטקסיות כמו רחיצת ידיים ובדיקת דלתות וגם אין להם מחשבות כפייתיות כמו תפילה או ספירה. מחשבותיהם הדאוגות ייסובו בדרך כלל סביב אירועים יומיומיים פשוטים או סביב מחשבות מפחידות, אלימוֹת או מבישות. דוגמאות שכיחות לחשיבה מסוג זה הן עיסוק מוגזם בבריאות, בפחד מכישלון במשימות או באירועים לא נעימים מהעבר.