החגים בפתח ובניהם יום הכיפורים. המאורע הרה הגורל שבבסיס יום זה, הוא משפט הצדק שעורך הבורא לברואיו. ואנחנו, אין לנו שליטה על הליך עשיית הצדק המתרחש שם למעלה, אך יש גם יש לנו שליטה על מה שמתרחש בעולמנו הפרטי. בטור זה אבקש להתייחס לאותם המאורעות אשר בשליטתנו ולהתמקד במלכודת הצדק שמסבכת אותנו תדיר, בהתרחשויות שבינינו לבין עצמנו ולאחרים.
כל המביט סביבו, רואה חוסר צדק. הנה מימין הדוכיפת אוכלת תולעת, העכביש טורף זבוב והלביאה הורגת זברה המומה. ושם משמאל משתולל הוריקן, ורעידת אדמה זורעת הרס. אך חוסר הצדק אינו מוגבל לכוחות הטבע הקוסמיים. מעשי מירמה, גניבה, וניצול החלש נפוצים וזועקים חוסר צדק. המסקנה הבלתי נמנעת היא, שקיום מוחלט של הצדק הינו רעיון אוטופי, אך אינו קיים במציאות.
לימדו אותנו מילדות לחפש צדק סביבנו. לכן, כשאנו חווים חוסר צדק, אנו מתוסכלים, כועסים וסובלים. שיהיה ברור, הדרישה לצדק עצמה איננה בעייתית, אלא כשהאדם חש מצוקה נוכח היעדר הצדק ש'מגיע' לו לתפיסתו. דוגמא למִלכודת הצדק: "האם עשיתי לך פעם דבר כזה? אז למה אתה עושה את זה לי…?" שימו לב איך היעדר 'צדק' הפך כאן להצדקה לאומללות. ואז, כשאני אומלל, מופיע השיתוק שלאחר גילוי אי-הצדק. המחיר על נפילה למלכודת הצדק הוא כבד, ולא הכרחי.
אז למה בכל זאת קשה להפטר מהרגל זה? כי כולם מבטיחים לנו צדק. הפוליטיקאים, המוחים נגדם, המנהיגים, בתי המשפט ועוד. אנו מוקפים ברעיונות, ערכים ונורמות סביב מקסם השווא הזה ששמו צדק, חרף ואולי בגלל שאי צדק הוא למעשה הדבר הקבוע. לא הייתי מתעכב על נושא זה, אילו לא היה אחד מגורמי המצוקה הראשיים בחיי האדם. למען הסר ספק, אינני מציע להפנות את הראש למראה ולהתעלם מעוולות, אך אני ממליץ לכם לא לאפשר לדרישתכם המתמדת לצדק להפריע לכם בהתנהלותכם החברתית. אחת התלונות השגורות וההרסניות ביותר בפי האנשים בעולם המערבי היא "זה לא הוגן". התנהגות הזולת ומצבו הופכים לנקודת התייחסות הקובעת מה ראוי עבורך. הזולת הוא השולט ברגשותיך ולא אתה: "אם מותר לו, מותר גם לי… זה לא הוגן שהוא קיבל יותר ממני… אם הפסדתי למה הוא הרוויח ?…". ובכן – הלנצח תאכל צדק? שכן ברגע בו התעצבנת כשאחר הצליח במקום בו אתה כשלת, נתת לו את היכולת לשלוט בך.
גבר שהיה בטיפולי ממחיש את אופן חשיבה חבלני זה. שוקי (שם בדוי) התלונן על זוגיות אומללה שנמשכת מזה כעשר שנים ותיאר ריב טיפוסי – אשתו אמרה לו משפט שלא נעם לאוזניו והוא השיב "למה דיברת אלי ככה? אני אף פעם לא אומר לך דברים כאלה". כשאשתו הזכירה את הילדים, השיב: "זה לא פייר מה שאת עושה עכשיו. אני אף פעם לא מכניס את הילדים לויכוחים שלנו". כשהתקדמה השיחה לרצון אשתו לפגוש חברה טובה בערב, ענה : "זה לא הוגן, את תמיד יוצאת ואני צריך להישאר עם הילדים". שוקי ניהל את הזוגיות על גיליון חישוב. אחד לי ואחד לך. הכל צריך להיות הוגן ומאוזן. אם אני נוהג ככה, עליה להתנהל בדיוק באותה אופן. לא מפתיע שרוב הזמן הוא חש פגוע, כעוס ועוסק בתיקון עוולות, במקום לבחון איך לשפר את הזוגיות שלו.
המשוואה בראשו של שוקי נראתה כך: 'התנהגותי היא הבסיס הצודק להעריך על פיו את התנהגותה של אשתי, והתנהגות אשתי היא הבסיס למידת האושר שלי'. חלופה להרגל מכאיב זה הייתה הפסקה של המעקב הבלתי נלאה אחר הגינות וצדק סימטרי והפסקת העיסוק בתיקון עוולות.ובמקום זאת, חתירה לעבר הדברים שאליהם שוקי שואף אך בלי הצורך להיות חייב למישהו צדק. שוקי החל להבין כי אשתו מתנסחת מולו באופן בלתי תלוי בהתנסחות שלו. הוא הבין גם כי אם ברצונו לצאת יותר באמצע השבוע, הוא מוזמן לעשות זאת ללא כל צורך במדידה כמה פעמים יוצאת אשתו. בהדרגה, הצליח שוקי להיפרד מגליון החישוב. כשהחל לנהוג כך, החלה הזוגיות שלו להשתפר. במקום לעסוק במה איננו הוגן, כדאי לו לאדם לחשוב מה הוא באמת רוצה ואז לתכנן אופנים להשגת היעד, ללא קשר לעמדתו או מעשיו של אדם אחר.
גם תלונות מתמידות ובלתי פוסקות על כך שגורל אדם אחר טוב מגורלכם, לא תחולל שום שינוי לטובה. ילדיכם, בני.בנות זוגכם, עמיתיכם לעבודה ימשיכו לעשות דברים באופן שונה. אם תתמקדו בעצמכם במקום להשוות עצמכם לאחרים, תחסכו מעצמכם את התסכול והכעס בגלל חוסר שוויון וצדק. שורש הרע והסבל שבמלכודת זו הוא הפיכת התנהגותם של אחרים לחשובה מזו שלכם. וכשזה קורה, אתם מנהלים את חייכם על בסיס התנהגותו של אדם אחר.
במקום ליפול למלכודת הצדק, צרו לכם חיים משלכם. אי-הצדק הוא לא מה שקובע, אלא מעשיכם ביחס אליו הם החשובים.
