"אני, ורק אני, אחראי לכשלונותיי ולהצלחותיי, למצבי רוח הרעים והטובים שלי, במילים פשוטות – לגורלי". אם תוכלו להאמין בכך, ולפעול מתוך הכרה עמוקה זו, יהיה בידכם לנווט את חייכם למקומות, למצבים, ולרגשות שאתם עצמכם תבחרו.
המושג 'מיקוד שליטה' מתייחס לתפיסת האדם את יכולתו / אי-יכולתו לשלוט באירועים המתרחשים בחייו, ותפיסתו של האדם את הקשר שבין מעשיו ומאמציו האישיים ותוצאותיהם. גורמים סיבתיים פנימיים הם לדוגמא, היכולת האישית והמאמץ שהושקע על ידנו בהשגת המטרה. גורמים סיבתיים חיצוניים הם למשל קשיים בהם נתקלנו בעת ביצוע המטלה, ואמונה בגורל. לפיכך, המונח 'מיקוד שליטה' מתאר את המידה בה אדם מאמין שהצלחותיו או כשלונותיו האישיים תלויים בו עצמו ובהתנהגותו, או לחלופין, בגורמים חיצוניים.
אם אתה מוצא עצמך מטיל את האחריות למצבך הרגשי על מישהו או משהו חיצוני לך, אתה כנראה 'מוחצן שליטה'. כששואלים אותך: "למה אתה מרגיש רע?". אם תשובתך היא: "לא אוהבים אותי… אין לי מזל… כלום לא הולך לי… הורי עשו לי… היא העליבה אותי…" אתה אכן משתייך לקבוצה זו. אילו נשאלת "מדוע אתה כה מאושר?" ותשובתך היא: "קיבלתי המון מחמאות היום… עכשיו מזלי משחק לי…" או "מתנהגים אלי בהגינות לאחרונה", אתה עדיין חבר באותה קבוצה, שרואה במשהו חיצוני כאחראי למצב רוחך.
אדם שלוֹ מיקוד שליטה פנימי, נוטה להטיל את האחריות למצב רוחו על כתפיו שלו. אין זה פשוט לרכוש את היכולת הזו. כשאותו מוּכְוָון שליטה פנימי ישָאֶל את אותן שאלות, תשובותיו יתאפיינו בסגנון: "אני אומר לעצמי את הדברים הלא נכונים… לא השקעתי מספיק מאמצים במשימה זו… בפעם הבאה אתכנן את פעולותיי באופן מושכל יותר…". כשאותו אדם חש מאושר, חשיבתו תהיה: "השקעתי מאמצים רבים על מנך להצליח… עבדתי קשה כדי להרגיש ככה".
דוגמא לחשיבה שמייחסת לגורמים חיצוניים את הסיבה למצב הרוח בהווה, היא מטופלת שהגיע אלי לפני מס' שנים. נקרא לה נועה. נועה סבלה ממשקל יתר. במהלך שיחה על הנושא, אמרה נועה שבעייתה נובעת מבעיה פיזית בחילוף החומרים וכן מכך שאימה הכריחה אותה לאכול בילדותה. כיום, היא ממשיכה באכילת היתר כי בעלה מזניח אותה וילדיה לא מתחשבים בה. לדבריה היא ניסתה כבר הכל: רופאים, דיאטות, כדורים, שומרי משקל ואפילו נומרולוגיה. במר ייאושה, מפלטה האחרון היה לפנות לפסיכותרפיה כמוצא אחרון לפני כניעה. כשבוחנים את זווית ראייתה של נועה על בעייתה ואת הסיבתיות שהיא מייחסת לה, מתבהרת השאלה מדוע לא הצליחה להתמודד עם בעייתה בהצלחה. לתפיסתה של נועה, כל העולם והאנשים שבו עשו יד אחת נגדה – אימה, בעלה, ילדיה, ואפילו גופה שלה עצמו. כלומר, הסיבות למשקל היתר שלה מנותקות מהעובדה שהיא זו שבחרה להפריז באכילה. בגלל חשיבה זו, כוונו גם מאמציה להתמודד עם ההשמנה כלפי חוץ. כשחברותיה נרשמו לשומרי משקל, הצטרפה גם היא. כשחברה טובה גילתה כדורים או דיאטה חדשה, ניסתה אותה גם נועה. כל זאת, תוך עיוורון לסיבת הבעיה האמיתית – על מנת לרדת במשקל, יהיה עליה ללמוד כיצד לבחור בחירות חדשות, מוּכוָונוֹת פנים ולא חוץ. במהלך הבניה קוגניטיבית (הכרנית) חדשה, החלה נועה להכיר בכך שמצוקתה וטרוניותיה הן תוצאה של בחירותיה האישיות ולא של מעשים של הזולת והסביבה, וכי כדאי לה להתמקד במה שיש לה עליו שליטה, תחת מה שאין לה עליו שליטה. הבנתה שביכולתה לייצר אופן חשיבה מציאותית, הביאה אותה להחליט כי בפעם הבאה שתתעורר בה תחושת רעב, היא תתגמל את עצמה במחשבות על כוחה הפנימי ומסוגלותהּ ולא על ידי פרוסת עוגה.
נועה הבינה ששום רופא, דיאטן או פסיכותרפיסט לא יוכלו לשנות אותה מבחוץ, וכי רק היא שיכולה לשנות את עצמה. תרפיה איננה יכולה לעסוק במה שמחוץ לה אלא אך ורק ללמד ולסייע לה לחולל את השינוי הרצוי במו ידיה. במאמץ לא קל, נועה החליפה את ההתניות ומערכות החיזוקים החיצוניים שהפעילו אותה בעבר, במערכת חיזוקים וכללים פנימית. נועה לא רק רזתה, אלא שחשוב מכך, היא הפכה למאושרת וחופשייה יותר. היא עצמה ופעולותיה הם המקור לאושרה ולא בעלה, ילדיה או ההיסטוריה שלה.
אנשים שמאמינים במזל ובדטרמיניזם, הם אנשים מוחצני שליטה. מי שמאמין שתוואי חייו תוכנן ונכתב עבורו מראש, חייו עמוסים בהוראות וחוקים חיצוניים של 'עשה ואל תעשה', שתכליתם להשאירו במפה שצוירה עבורו מבחוץ. כל עוד ימשיך אדם להאמין שחייו נשלטים על ידי כוחות חיצוניים, הוא לא יצליח להגשים את עצמו.
