מבלבלים לפעמים בין תקיפות ובין שתלטנות. בלי תקיפות לא ברור לילד היכן הגבול ובלי גבול הילד חש בסופו של דבר אי נוחות. בחיפושיו אחר הגבול, הילד מרחיק עוד ועוד עד שהתנהגותו הופכת לעיתים לבלתי נסבלת ואז תגובת ההורים קיצונית, מה שלא תורם לנעימות במשפחה.
דני בן השבע הוא בררן גדול באוכל. בני המשפחה התיישבו לאכול ואימא הגישה לכל אחד מנה של קציצות ופסטה, המנה החביבה על בני המשפחה. דני התכנס בכיסאו ופלט: "אני שונא את זה". "דניל'ה חמוד, למההה? תטעם מזה" ביקשה אימא. "את יודעת שאני שונא דברים מעורבבים ורכים" התלונן דני "לא רוצה". "טוב, אין בעיה" אמרה אימא, "מה תרצה לאכול?". בעודה טורחת על הכנת החביתיות שדני מעדיף, דני שיחק בסכו"ם, יתר בני המשפחה סיימו בינתיים את הארוחה ועזבו. דני ואימא נותרו לבדם ואכלו תוך כדי שיחה ערה.
דני ניהל את הסיטואציה כך, שאימו לא רק הכינה עבורו אוכל מיוחד ולא סעדה עם יתר בני המשפחה, אלא שגם הקדישה לו את תשומת ליבה המלאה. אין חולק על כך שלדני עומדת הזכות שלא לאכול קציצות ופסטה וראוי לכבד זכות זו ולא להכריח אותו. אימא בלבלה בין כיבוד רצונו של דני ובין רצונה לרצות אותו, גם במחיר ביטול רצונותיה וצרכיה בפני רצונותיו. הורים יכולים לאפשר לילדם לנהל את ענייניו כראות עיניו ועדיין להיוותר תקיפים בעמדתם.
הנה התסריט הנוסף של אותה סיטואציה: דני מודיע שלא יאכל מהקציצות והפסטה. "אוקיי דני" אומרת אימא, "אתה לא מוכרח לאכול את זה" והמשיכה לחלק לכולם מהאוכל, תוך שהיא מדלגת על דני. "ומה אני אוכל?" שאל דני? "אנחנו אוכלים היום קציצות ופסטה" אמרה אימא. "אבל אני לא אוהב את זה" צעק דני. תשובת אימא הייתה קצרה ומדודה: "עם זה אין לי מה לעשות". משלב זה נמנעו אימא ואבא מכל מילה נוספת בעניין והתעלמו לגמרי מכל הערותיו של דני ביחס לרעָב ואוכל והמשיכו לאכול את ארוחתם. דני עזב את השולחן בזעם. בהמשך הגיע למטבח וביקש מאימא פיתה עם חומוס ולימונדה. "אני מצטערת דני" ענתה אימא, "אנחנו לא מנהלים כאן מסעדה ואני מגישה אוכל רק בשעת הארוחות". כל מחאותיו של דני לא נענו ולא ניתן לו אוכל עד הארוחה הבאה. הוריו נותרו נחושים בעמדתם גם בניסיונות דומים נוספים עם דני. בחלוף זמן קצר, דני החל לאכול יחד עם שאר בני המשפחה ואכל כל מה שהוגש לארוחה.
מאוד חשוב לכבד את צרכיו הבסיסיים של הילד ואת רצונותיו. במקביל, חשוב לא פחות לפתח את היכולת להבחין בין צרכי הילד ובין הקפריזות שלו. הורים שיידעו לראות ולהבין מהו הצורך באותו רגע וינהגו בהתאם, יצליחו להנחיל לילדיהם גבולות בריאים, ובכך לחזק את ההרמוניה בין בני המשפחה, ולהעניק לילדיהם תחושת ביטחון ווודאות.
